1. הערעור שבכותרת - עניינו החלטת ועדת הערר לפי תקנה 195 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (משיבה מס' 3) מיום 6.11.2011. בהחלטה זו, סירבה ועדת הערר לדון בערר שהוגש לה ביום 1.11.2011, שעניינו בהתליית רישיון הנהיגה של המערער ברכב ציבורי. ועדת הערר קבעה עם זאת (בשנית) בהחלטתה מושא ערעור זה, כי המערער יוכל להיבדק מחדש במכון הרפואי לבטיחות בדרכים (מרב"ד) בחודש יולי 2012.
2. בערעור נטען, כי המערער הוא נהג אוטובוס משנת 1982 ומחייתו תלויה ברישיון הרכב הציבורי שהוא מחזיק מזה 25 שנה. בשל אירוע בודד של פרכוסים מיום 31.8.2007, הותלה רישיון הנהיגה שברשותו לכל הדרגות. עניינו של המערער ומצבו הרפואי התברר במהלך השנים בידי המשיבים, כאשר לא הושב לו רישיון הנהיגה לרכב ציבורי. ועדת הערר קבעה בהחלטה (ראשונה) מטעמה מיום 21.11.2010, שהיא מאשרת למערער רישיון נהיגה בטרקטור וברכב פרטי, אולם לא מאושר הרישיון במונית ומשא עד 12 טון (C1 D1), וכי ייקבע דיון מחודש בחודש יולי 2012. המלצה זו של ועדת הערר, התקבלה בהחלטה מיום 30.11.2010. בערעור צוין עוד, כי לאחר החלטת ועדת הערר נבדק המערער על-ידי פרופ' אבינועם רכס, אשר קבע - לאחר בדיקתו ולפי מומחיותו - כי למערער אין מחלת כיפיון (אפילפסיה) (חוות-דעת מיום 30.8.2011).
3. בעקבות זאת, שב המערער והגיש ערר למשיבה 3 - וזאת על דרך של "בקשה לעיון מחודש" (ביום 1.11.2011 - נספח 17 לערעור). בבקשה לעיון מחודש חזר המערער על עיקרי ההליכים בעניינו, תוך שהוא מדגיש את חוות-דעתו של פרופ' רכס הנזכרת לעיל. המערער עמד גם על אמות המידה של המרב"ד לטיפול ברישיון נהיגה של מי שחולה באפילפסיה והוסיף וטען המערער, שעל-פי אמות מידה אלה וחוות-דעתו של פרופ' רכס, אין עוד מקום להתליית רישיון הנהיגה של המערער ברכב ציבורי. עוד צוין בנימוקי הבקשה לעיון מחדש, כי חלפה שנה מאז ההחלטה הקודמת ובתקופה זו לא היו למערער שום התקפים נוספים וכל הבדיקות הנוירולוגיות שעבר מאז - היו תקינות. נטען גם, שהמערער המשיך לנהוג ברכב פרטי משנת 2007 ולא היו לו כל תאונות או תקלות בזמן שחלף. הסעד שהתבקש מוועדת הערר היה לעיין מחדש בהחלטתה הקודמת; לקבל את הערעור ולהשיב למערער את רישיון הנהיגה שלו ברכב ציבורי, והכל כדי שיוכל לשוב ולהתפרנס בכבוד. ועדת הערר, כאמור, דחתה הבקשה לעיון מחדש ועל החלטה זו הוגש הערעור לבית-משפט זה.
4. בעיקרי טיעון שהגישו המשיבים לקראת דיון שהתקיים לפניי ביום 23.1.2012, נטען שיש לדחות את הערעור. צוין, כי השאלה שהועלתה לדיון אינה "שאלה משפטית", ועל-כן אין היא בת ערעור לפי סעיף 55(א1) לפקודת התעבורה. נטען גם, שהערעור הוגש באיחור ובלא מיצוי הליכים. אשר למועד לעיון מחדש שקבעה ועדת הערר (לחודש יולי 2012), הרי שמועד זה הוא סביר והוא נובע מהוראות הדין. כמו כן צוין, שחוות-דעתו של פרופ' רכס שהוזכרה לעיל, לא הוצגה לוועדת הערר ולא הועמדה לפניה - עת נתנה את המלצתה בעניינו של המערער. לבסוף נטען, כי אין מקום להתערבות בשיקול דעתה המקצועי של ועדת הערר.
5. לאחר שמיעת טענות הצדדים, במהלך דיון שהתקיים לפניי ביום 23.1.2012 כאמור, הוצע כי בנסיבות העניין תקוצר התקופה שנקבעה בהחלטות המשיבים, כך שהדיון המחודש בעניינו של המערער לא יתקיים בחודש יולי 2012 אלא במועד קרוב למועד הדיון לפני בית המשפט. בא-כוח המשיבים ביקש שהות על מנת להודיע את עמדתו לבית המשפט. באת-כוח המערער ציינה, כי יש חשיבות רבה לכל פרק זמן שעובר והתבקש גם כי כאשר תיערך בדיקה מחודשת בכל מועד שיהיה, תעמוד חוות הדעת של פרופ' רכס לעמוד לנגד עיני מקבל ההחלטה.
6. בהמשך לכך, הוגשו הודעות, תגובות ותגובות לתגובות של הצדדים בהליך זה שיפורטו להלן, כאשר בסופן הודיעה באת-כוח המערער כי היא עומדת על מתן פסק-דין לגופו של עניין. נציין תחילה את ההתפתחויות שאירעו:
7. בהודעה מטעם בא-כוח המשיבים מיום 29.1.2012, הודע לבית המשפט כי בנסיבות העניין ומבלי לגרוע מטענותיהם, מועד הדיון המחודש בעניינו של המערער לא יתקיים בחודש יולי 2012, כפי החלטתה המוקדמת יותר של ועדת הערר, אלא "יקוצר באופן משמעותי, כך שלמערער תישלח הזמנה לבדיקה חדשה בתקופה הקרובה, וזאת למועד סמוך וקרוב". התבקש בהמשך לכך, למחוק את הערעור. בהחלטתי מיום 29.1.2012 ביקשתי שתימסר הודעת עדכון נוספת ובה יצוין גם המועד החדש שנקבע. בהודעה שנמסרה בהמשך לכך על-ידי המשיבים, נטען כי עוד ביום 31.1.2012 שלח המרב"ד למערער טפסי הצהרה רפואיים למילוי כנדרש בהליך הבדיקה. עם מילוי הטפסים בצירוף החומר הרפואי העדכני מטעמו, צפויה להתקבל החלטה חדשה, כאשר הלכה למעשה - משמעות הדברים היא שהחל הליך הבדיקה על-ידי המרב"ד.
8. עמדת המערער בתשובה לכך הייתה שאין לקבל את הודעת המשיבים, שכן התהליך שמציעים המשיבים יימשך שבועות רבים ויעניק להם מרווח זמן למנוע מתן פסק-דין נגדם ויהווה עינוי דין למערער. התבקש להותיר את הערעור על כנו. בהודעה נוספת שהוגשה בתגובה לכך מטעם המשיבים מיום 8.2.2012 נטען, שמילוי הטפסים הנזכרים לעיל הוא הכרחי לשלם תחילת הליך הבדיקה וזהו הליך הבדיקה הרפואי הקיים במרב"ד. עוד הודע, כי החלטה בעניינו של המערער "תינתן במהירות האפשרית ותוך פרק זמן סביר מיום קבלת הטפסים". כמו-כן נטען, כי אין מקום להביא את העניין להחלטת ועדת הערר, וזאת בהיעדר בדיקה של המרב"ד עצמו. צוין עוד בהודעה, כי הלכה למעשה - ההחלטה שנתקפה במסגרת הערעור אינה עומדת עוד ועל-כן יש למחוק את הערעור (סעיף 7).
9. המערער, מטעמו, שלח לבית המשפט הודעת עדכון בה ציין, כי אמנם הוא קיבל את הטפסים שנשלחו אליו, אולם הוא כבר שלח טופס זהה לטופס שנשלח אליו ביום 1.1.2012 ובחלוף 45 ימים לא קיבל כל החלטה ולא חלה כל התקדמות בתהליך. צוין באותה הודעה, שמדובר למעשה בבקשה לרישיון נהיגה דו-גלגלי. עוד צוין, שאין כל הצדקה להחזיר את המערער לערכאה הראשונה (המרב"ד) אלא יש ליתן תאריך מיידי לדיון
בוועדת הערר.
10. הודעה נוספת מטעם המשיבים הוגשה ביום 19.2.2012. צוין בה, שהטפסים שהמערער הגיש בעבר היו טפסים לרישיון נהיגה באופנוע והם אינם יכולים להוות תחליף לטפסים שיש להגיש לשם קבלת רישיון לנהיגה ברכב ציבורי. גם בהודעה זו הובהר, שלאחר קבלת הטפסים תינתן ההחלטה "במהירות האפשרית ותוך פרק זמן סביר". המערער הגיש תגובה להודעה אחרונה זו ובה עמד על כך שיינתן פסק-דין לגופו של עניין. צוין בהודעה, כי הבקשה המהותית של המערער הייתה השבת רישיונו או לחלופין כינוס דחוף של ועדת הערר בשנית, תוך התייחסות לחוות העדכנית של פרופ' רכס. צוין, כי אין מקום להחזיר את הדיון ל"ערכאה הראשונה" (המרב"ד), בנסיבות אלה וכאשר עד כה לא נקבע דיון חדש בעניינו של המערער.
11. הארכנו בפירוט השתלשלות העניינים שלאחר הגשת הערעור. יחד עם זאת, מן האמור לעיל ניתן לחלץ את המסקנות הבאות לצורך הכרעה בהליך זה:
ראשית, כפי הודעת המשיבים, בוטלה ההחלטה של ועדת הערר מושא ערעור זה.
שנית, ההחלטה שהתקבלה למעשה חלף ההחלטה שהייתה, היא כי הדיון בעניינו של המערער לפני המרב"ד יתחדש במועד קצר יותר מן המועד המקורי שקבעה ועדת הערר - כלומר לפני חודש יולי 2012.
שלישית, כי בכפוף להגשת הטפסים שנשלחו אל המערער ונתקבלו בידיו, תינתן ההחלטה במהירות האפשרית ובפרק זמן סביר.
רביעית, אין למעשה מחלוקת כי הטפסים הקודמים שהגיש המערער הם טפסים לרישיון לאופנוע ולא הטפסים של הבקשה לרישיון נהיגה ברכב ציבורי. המחלוקת שיש למעשה כעת בין הצדדים ושנדרש בעניינה ליתן פסק-דין, היא השאלה אם במצב דברים זה - הסעד הוא החזרת העניין
לוועדת הערר על מנת שתשוב ותדון בעניין לגופו (כפי טענת המערער); או, שמא, בירור בקשתו של המערער על-ידי המרב"ד ועל-פי הטפסים שנשלחו למערער.
12. במחלוקת זו שבין הצדדים, מסקנתי היא כי בכפוף לקיום מלוא התחייבויות המשיבים בהודעותיהם לבית המשפט ושצוינו לעיל, לעניין קבלת ההחלטה על בסיס הטפסים החדשים בפרק זמן סביר ובמהירות האפשרית - כי דין הערעור להידחות. אסביר:
13. מלכתחילה תקף הערעור כאמור את החלטת ועדת הערר שלא לעיין מחדש בהחלטתה המוקדמת יותר. ההחלטה המוקדמת יותר, כללה כאמור שני מרכיבים: הן הסירוב לבקשה לקבל רישיון לרכב ציבורי; והן קביעה לפיה עניינו של המערער ישוב ויתברר - לפני המרב"ד - לא לפני חודש יולי 2012. הפועל היוצא של הערעור שהתקיים לפניי והודעות המשיבים הוא, שהחלטתה של ועדת הערר שונתה בכל הקשור למועד הבדיקה המחודשת של המערער ונקבע מנגנון שיש בו כדי לקצר באופן משמעותי ולפי התחייבות המשיבים עצמם, את ההחלטה בעניינו של המערער. הסעד המבוקש על-ידי המערער חרף זאת, על דרך של מתן פסק-דין בערעור, הוא שוועדת הערר תשוב ותתכנס במועד שייקבע על-ידי בית-משפט זה כדי לדון מחדש בערעור לגופו - אינו הסעד הראוי בנסיבות המקרה.
14. אציין תחילה, כי ספק בעיניי, אם נוכח מכלול הטענות הקשורות לצורך של המערער והשבת הרישיון לשם פרנסתו בהקדם, אין באפיק שעליו הודיעו המשיבים משום יתר תועלת וחיסכון בזמן מלכתחילה. שהרי - אפילו היה מורה בית-משפט זה על החזרת העניין לוועדת הערר, לא ניתן לקבוע כבר עתה, כי לו הייתה מחליטה ועדת הערר שעל המערער
להיבדק מחדש נוכח חוות הדעת שהגיש, ובהקדם, מדובר היה בהחלטה בלתי סבירה.
15. אולם מעבר להיבט המעשי הנזכר, משמעות הדבר היא גם שאין עילה להתערבות בהחלטת המשיבים שבאה לאחר הדיון לפניי, לפיה העיון מחדש לגופו של עניין בשאלת השבת הרישיון למערער בנהיגה לרכב ציבורי, תיעשה על-ידי המרב"ד ועל-פי הטפסים הנדרשים ולא על-ידי ועדת הערר. אדגיש בעניין זה, כי חלף פרק זמן משמעותי מאז שהמערער נבדק על-ידי המרב"ד וכך גם מאז ההחלטה המוקדמת יותר של ועדת הערר. זאת ועוד: עסקינן מלכתחילה ב"בקשה לעיון חוזר" שלא נענתה; ובהודעות המשיבים שבאו לאחר הדיון שלפניי ושהן כמובן מחייבות - אין כדי להקים עילה לסעד עליו עומד המערער, כאמור לעיל. אוסיף גם ואציין, כי גם בשלהי הדיון שהתקיים לפניי כאמור ביום 23.1.2012, ולאחר שהועלתה ההצעה בדבר קיצור התקופה (הצעה שבמפורש התמקדה בקיום דיון מחודש בעניינו של המערער לפני יולי 2012 ולא בהחזרת העניין לדיון לגופו בוועדת הערר), צוין מטעם המערער כי הנקודה העיקרית היא הזמן שחולף והצורך בהצגת חוות הדעת של פרופ' רכס לעיני מקבלי ההחלטה. גם בתשובה לעיקרי הטיעון של המשיבים שהגיש המערער (ביום 19.1.2012) ציין המערער את החשיבות של אי ההמתנה עד לחודש יולי 2012, כדי להקטין את הנזק שגרם למערער.
16. נתונים אלה מצטרפים אפוא לאמור לעיל, ועיקרם הקביעה כי בכפוף לקיום התחייבות המשיבים לקבלת החלטה חדשה
במהירות האפשרית ובזמן סביר, על בסיס הגשת הטפסים החדשים שנשלחו למערער - אין עוד עילה למתן סעד נוסף נגד המשיבים ודין הערעור - בו התבקש כאמור פסק-דין - להידחות. בנסיבות העניין, לא מצאתי מקום לעשיית צו להוצאות.
המזכירות תשלח פסק-דין זה לב"כ הצדדים, באמצעות הפקסימיליה.
ניתן היום, ז' באדר תשע"ב, 1 במרץ 2012, בהעדר הצדדים.